השפה השבדית – מידע בסיסי

שבדית היא שפת אימם של כ-9 מיליון בני אדם החיים בשבדיה שהינה אחת מארבע מדינות סקנדינביה והן: שבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד. לשבדית דמיון לדנית ולנורווגית ויש הטוענים כי מי שמבין נורווגית יכול להבין גם שבדית. יחד עם זאת, יש לציין שלשבדית אין דבר במשותף עם פינית שאינה שפה הודו-אירופאית אלא שייכת למשפחת שפות שונה בתכלית. ההנחה ששתי השפות קרובות נשמעת לא אחת, אולם היא שגויה. שבדית קרובה לשפות כגון נורווגית, גרמנית, אנגלית פרסית או רוסית כאשר המשותף להן הוא שהן שייכות למשפחת השפות ההודו-אירופאיות.

שבדיה הוזכרה בפעם הראשונה במאה הרביעית לפני הספירה ותוארה כארץ האגמים הקפואים ושמש חצות. רועי איילים הפכו במאה ה-9 לויקינגים מטילי המורא. במאה ה-17 שלטה שבדיה בכל האזורים של הים המזרחי. לאחר כיבושה בידי רוסיה בשנת 1809, הפכה שבדיה בהדרגה למדינה שלווה הידועה בניטראליות שלה. השפה השבדית מהווה, יחד עם הדנית, את הענף הנורדי-מזרחי של קבוצת השפות הצפון-נורדיות ומדוברת כשפה רשמית בשבדיה ופינלנד וכמו עוד שפות נורדיות, גם היא מצרפת בסוף שם העצם את סיומת התווית המידעת, וכן מבדילה בין שמות עצם בזכר ובנקבה לאלו בסתמי, לדוגמה: dag (שם עצם זכר) משמעותו “יום” ואילו dagen או barn משמעותו “ילד” ואילו barnet (שם עצם סתמי) משמעותו “הילד”. במילים אחרות, הסיומת של “ה” הידיעה מגיעה בסוף.

תופעה נוספת ייחודית לשפות הנורדיות היא הפיכת הפעיל לסביל באמצעות הוספת “s”. לדוגמה, הפועל heter משמעותו “לקרוא בשם” (קוראים לי…) והוא הופך בצורת הסביל שלו להיות hatas שמשמעותו “קרוי”. כמו כן, השבדית מצמצמת את הדיפתונגים שלה ושומרת על סיומות התנועות במלואן, לדוגמה gata (רחוב) הופך ברבים להיות gator. כמו כן שומרת השבדית על העיצורים החלשים p, t, k בין התנועות. לדוגמה, gripa (לתפוס) הפך בגרמנית להיות greifen כלומר ה- p הפכה ל-f. הדגש הצלילי במילים ובמשפטים, הסיומות המלאות וההחלפות העשירות של התנועות עושים את השה השבדית לשפה בעלת צלילים חדים.

השבדית התפתחה משפה גרמאנית עתיקה שדוברה בערך בין שנת 500 לפני הספירה ל-200 אחרי הספירה. מתוך שפה עתיקה זו התפתחו השפות המערב גרמאניות (גרמנית, אנגלית, הולנדית), השפות המזרח גרמאניות (למשל, גותית שבינתיים נכחדה) והשפות הצפון-גרמאניות. השפה הכי ותיקה בשפות הצפון-גרמאניות הוא הנורדית הראשונית שדוברה בערך בזמן נדידת העמים. מתוכה התפתחה לבסוף, בזמן כיבושי הויקינגים, הנורדית העתיקה אשר בעצמה התפצלה לשתי קבוצות של ניבים, קרי הנורדי המערבית עתיקה והנורדית המזרחית העתיקה. שבדית עתיקה ביחד עם דנית עתיקה וגותנית עתיקה (אשר דוברה באזור הקרוי “Gotland” – אי גדול בים הצפוני המצוי בשליטת שבדיה) נחשבות לחברות בקבוצת השפות המזרח נורדיות העתיקות.

מאז ימי השבדית הרונית (השם נלקח מהאלפבת הרוני שבו השתמשו עמים גרמאניים רבים בין המאה הראשונה לשביעית. נטען כי עמי סקנדינביה המשיכו לעשות בו שימושעד ימי הביניים) עד לשבדית בת זמננו קרו דברים אחדים. למשל, אם השבדית של הויקינגים והשבדית העתיקה הקלאסית היו מסובכות לפחות כמו הגרמנית בת זמננו, הרי שבתקופה שלאחר מכן הפכה השבדית תהליך פישוט דראסטי והשפה השילה מעצמה חלק ניכר מהדקדוק המסובך וכן צלילים מסוימים כגון ה- th כפי שהוא מבוטא כיום באנגלית. מאידך, מאז ימי ברית האנזה (ברית שנכרתה בין סוחרי ערי צפון גרמניה והים הבלטי בתחילת המאה ה-12), הראתה עצמה שבדית כפתוחה יותר לרעיון של הטמעת מילים משפות זרות. כך, לדוגמה, קיימות בשבדית מילים רבות מאזור גרמניה התחתית (אזור האנובר וכד’)

לקריאה נוספת:

שיחון עברי-שבדי בסיסי

שיטת לינגולרן ללימוד שפה

ידיעת שפות בעולם גלובלי