השפות הצפון-גרמאניות (הנקראות גם שפות סקנדינביות או נורדיות) כוללות בתוכן את האיסלנדית, נורבגית, דנית ושבדית, והן תת-משפחה של השפות הגרמאניות. כ-20 מליון אנשים דוברים את השפות הסקנדינביות כשפת אם. שפות אלו התפצלו מענף השפות המערב-גרמאניות במהלך התקופות. האיסלנדית העתיקה שבה נכתב במאה ה-13 ספר השירה הפרוזאי העוסק במיתולוגיה הנורדית, “אדה”, נחשבת לאב-טיפוס של השפות הצפון-גרמאניות ומושוות לעיתים קרובות לנורדית עתיקה.
מדובר הרבה על איך העמים הסקנדינביים לא בדיוק מסתדרים אחד עם השני, בכל מה שנוגע לספורט ולתרבות (רצות לא מעט בדיחות מפי הנורבגים על השבדים ולהיפך), אבל הדבר בהחלט לא נובע מחוסר הבנה של שפת השכן, שכן שפות סקנדינביות, בבסיסן, מאוד דומות אחת לשניה. אם, למשל, נורבגי עובר לגור בשבדיה, הוא לא צריך אפילו ללמוד שוודית. הוא יכול בקלות להמשיך להשתמש בשפתו ואפילו בניב המקומי אליו הוא רגיל והשבדים יבינו אותו ללא מאמץ. כך גם שבדים שמוצאים עבודה בנורבגיה, לא צריכים להתאמץ ולהשקיע בלמידת השפה המקומית. דנמרק גם כן נופלת תחת אותו הכלל, כך שבסקנדינביה כמעט ואין צורך לעמי המקום להתאים את עצמם לעמים האחרים מבחינת השפה. כמעט ואפשר להשוות זאת לאנגלי שהיה נוסע לביקור בארה”ב או אוסטרליה, או תייר גרמני שיחליט לצאת לחופשת סקי באוסטריה. הגרמני במקרה הזה ידבר בגאווה בניבו המקומי וגם אם האוסטרי יצטרך להתאמץ על מנת לפרש את הנאמר, הוא בכל זאת יענה באותו ניב מקומי אליו הוא רגיל ושניהם יבינו איש את רעהו, בסופו של דבר.
לדנית ולנורבגית יש יותר במשותף זו עם זו מאשר עם שבדית, ולמרות זאת השבדים יכולים להבין דנים היטב ולהבין את הנורבגים רב הזמן (אבל לא כל הזמן). השפות, כאמור, התפצלו מהסקנדינבית העתיקה לפני 1500 שנים. במאה ה-9 התרחש פיצול נוסף שהיווה בסיס לשבדית ודנית מחד ולנורבגית מאידך. השפות התפתחו לאיטן ובמהלך אותו זמן קרה מה שקורה בדרך כלל – דוברי השפות השונות החלו לשאול מילים מהשפות השכנות (אותו דבר נכון גם לגבי העברית והערבית, הפולנית והצ’כית, הספרדית והפורטוגזית). מקובל לחשוב ששלוש השפות האלה חולקות כ-1000 מילים משותפות מבחינת אופן כתיבתן ומשמעותן.
ישנן מילים משותפות בשפות הסקנדינביות, שלעיתים יוצרות מצבים משעשעים. כך קיימות מספר מילים שמבוטאות באופן זהה בנורבגיה ובשבדיה, אך בעלות משמעות שונה בתכלית – כמו “jente”. בנורבגית, משמעות המילה היא ילדה, אך משמעות המילה “jänta“ בשבדית, למרבה האירוניה, היא בחורה זולה. כמו שכבר הספקתם לשים לב, הדבר נובע מכך שנורבגית, שבדית ודנית משתמשות באותיות שונות על מנת לבטא בכתב את אותן מילים. לכן הם מבינים אחד את השני ברמת השפה המדוברת יותר מאשר בכתב. בהקשר הזה דווקא לנורבגית יש יתרון כיוון שהיא בעלת דמיון לדנית הכתובה ולשבדית המדוברת. אפשר בעצם לטעון שהשפה הנורבגית היא למעשה דנית המדוברת כשבדית ☺ ישנן גם מילים שנכתבות ונהגות אותו הדבר בנורבגית ודנית, אך בעלות משמעות הפוכה לחלוטין: “grine” היא בנורבגית “בכי” בעוד שבדנית היא “צחוק״. הבדלים נוספים כוללים את השימוש בשמות המדינות: לדוגמה, בנורבגיה “יוון” מכונה “hellas” על שם הרפובליקה ההלנית כפי שמכנים אותה היוונים, אולם בדנית מכנים את יוון כ”ארץ היוונים” (grekenland). מעבר לכך יש גם הבדלים באוצר המילים. לעיתים קיימת אותה מילה בנורבגית כמו שהיא בדנית, אבל אז מדובר במילה עתיקה מאוד שכבר לא בשימוש. לדוגמה, המילה הדנית לילד הינה “dreng”, אך בנורבגית מילה זו היא הגרסה המיושנת למילה “gutt”.
בקורס שפות סקנדינביות בלינגולרן תזכו ליחס אישי ולמורה מנוסה הדובר את השפות כשפת אם המלווה אתכם לאורך תהליך הלמידה. הלמידה מתבצעת מהבית, מהמשרד או מכל מקום שבו נוח לכם ללמוד.
שיחון עברי-שבדי בסיסי – מילות מפתח כלליות להתמצאות והסתדרות עם השפה השוודית.
השפה השבדית – מידע בסיסי – מתי התחילה השפה השבדית? במה היא שונה מן השבדית המדוברת כיום? על שאלות אלו עונה הכתבה.
HE
English