פרק 23: דיאלוג בנושא רמדאן

פרק 22: חודש רמדאן פרק 24: מְקורֶן

דיאלוג

א: יא נידא, בּדי אסאלֶכּ סוּאַל בּ(אל)נִסְבּה לִשַהֶר רַמַצ’אן. יעני כּיף בְּתִקדַרוּ תְצוּמו 30 יום?

נ: האי מַסאלת תַעְויד, יעני מֻמכּן אלְאיאם (א)לְאוּלא תְכּוּן צעבּה בּס בּעדין בְּנִתעַוַד.

א: כּיף תַעְויד יעני? 30 יום וּעַלא (א)לאַקַל 8 סיעאת כּל יום וּעלא (א)לאַכּתר 16 סֵיעה כּל יום.

נ: מזבּוּט כּלאמַכּ, האדא צעבּ, בּס א(ל)תַעְ’יִיר בּעדד א(ל)סאעאת בּעטינא שעוּר פי בּעצ’ אלאחיאן בּתַסְהילאת בּשהר רמצ’אן, וּעלא כּל חאל צום יום אלעֻ’פראן יעני יום כּיפור אכּתר מן 24 סיעה, יעני כּמאן ענדכּו צעבּ.

א: צחיח, בּס הוֶ יום ואחד וּמש שהר כּאמל. ובּ(א)לאִצ’אפֶה להֵיכּ פי תַעְטיל ענדנא, מא בּנרוח עלא א(ל)שע’ל.

נ: אסמע, אנת כּיהודי בִּתצוּם בּיום אלעֻ’פראן וּשווי צעבּ בּס למא בּתשוּף אנו אנת מש לחאלַכּ וכַּאִנו דולֶה כּאמלה מַעַכּ בּא(ל)צום, יעני כּל (א)לשמֻג’תמַע אליהודי, בּיסַהֶל עליכּ. מש היכּ?

א: אלחק מעֶכּ.

נ: טיבּ, נַפס א(ל)אישי עִנְנַא בּשהר רמצ’אן. כּלנא, או תקריבּאנ כּל (א)למסלמין מע בַּעַצ’ כַּאִנו אחנא עֵילה וַאחדה.

א: פי דֻוַל ערבּיה אסלאמיה, פי אַג’ווא מֻמַיִזֶה בּשהר רמצ’אן וּכּמאן בּאמאכּן א(ל)שע’ל בִּפְהַמו אנו מש ממכּן יכּון א(ל)שע’ל זַי מא יכּון בּיום עאדי.

נ: צחיח.

א: וּפי איסראאיל?

נידא: אסמע, בּ(א)לְבֻּלדאן (א)לערבּיה פיש מֻשכּלה, בּס טַבּעַן אִזא בּתצום וּבּתשתע’ל פי מחל יהודי ממכּן יכּון צעבּ.

א: אה מתלן אנא קבּל סנין כּתירה, קבּל מא תַעַלמֶת ען אלמג’תע אלערבּי בּשכּל עאם וען אלמסלמין בּשכּל ח’אס, כּנת בַּלתַקי מע מסלם חִ’לאל שהר רמצ’אן בּס נְסית אנו אחנא בּשהר אלצום וּסאלתו אזא בּדו ישרבּ אשי וּכּמאן שרבּת אנא קהוה קדאמו, בּעדין כּתיר תַאַסַפֶת.

נ: טבּען, היכּ בִּצִיר למא אנת אַקַלִיֶה וַטַנִיֶה או דינִיֶה פי דולה, מא חדא בּיהתם בּדינכּ או עאדאתכּ. ח’סארה, אחנא מע בּעצ’ אליהוד ואלערבּ אכּתר מן 70 סנה, וליהוד בּעדהן מא בּערפו כּל שי ען אלמג’תמע אלערבּי. בּס מן נאחיֶה תאניה בּשוּף אנו שְויֶה שויה בּתעלמו אליהוד ענ אלמג’תמע אלערבּי ובּדהן יפהמו ען תקלידהן ואלאעיאד והיכּ. בּלמֻנאסבּה, מן פתרה כּאנ ענדי מֻקאבּלת עמל פי שהר רמצ’אן מע יהודיה יַלְלִי סאלַתְני אזא בּשרבּ אשי, ואנא ג’אבּתהא “אנא צאימה”, וחתא אנהא מא טלבּת לנפסהא אשי אחתראם אלי, שאיפ כּיפ. מתל מא אנא מתלן מא בּסאפר פי סיארה בּאלמֻדֻן אליהודיה פי יום אלעֻ’פראן, יעני בַּחְתְרִם תקאלידכּו וּבּטלבּ כּמאן תחתרמו אנתו תקאלידי.

א: אול שי כּתיר חבּית למא חכּיתי ען אלעלאקאת בּין אליהוד ואלערבּ כּעלקה זוג’יה, יעני בּין א(ל)רַגֻ’ל ו(א)למַרַה לאזם יכּון אחתראם ולאזם כּל ואחד יפהם ען אלתאני. והיכּ בדנא יכּון כּמאן בּין אלמג’תמע אליהודי ואלמג’תמע אלערבּי. וכּמאן בּפהם מן אללי קֻלתי אנו אחנא עאישין מע בּעצ’, יעני פיש אמכּאניה לטלאק. עלא כּל חאל, אנשאללה יכּון אכּתר וַעִי ואִנפִתאח ואחתראם לכּל אלדִיאנאת בּאלבּלד – אלאסלאם, א(ל)דְרוּז, אלמסיחִיה והיכּ יעני.

נ: אנשאללה היכּ בִּציר. בּא(ל)נסבּה לצֻעוּבּאת א(ל)צום, בּדיש תפכּר אנו עשאן אלצעובּאת וא(ל)תַחַדיאת מא בְּנִנְבּסטש בּא(ל)צום. בִּ(א)לְעַכְּס – למא פי אכּתר צעובּאת כּמאן פי אכּתר רַצ’א מן א(ל)צום. ומא תִנסאש אנו כּל יום בּעד א(לצ)ום נֻקעד מע בּעצ’ ונוכּול מאכּולאת ממיזה …..

תרגום הדיאלוג

א: נידא, אני רוצה לשואל אותך שאלה בקשר לחודש רמדאן. איך אתם יכולים לצום 30 יום?

נ: זה עניין של הרגל, כלומר יכול להיות שהימים הראשונים קשים אבל אחרי זה אנחנו מתרגלים.

א: איך, הרגל? 30 יום ולפחות 8 שעות כל יום ולכל היותר 16 שעות כל יום.

נ: דבריך נכונים, זה קשה, אבל השינוי במספר השעות נותן לנו לפעמים תחושה של הקלה ובכל מקרה, צום יום כיפור הוא יותר מ-24 שעות, כלומר גם אצלכם קשה.

א: נכון, אבל זה יום אחד ולא חודש שלם. ובנוסף לכך יש אצלנו חופש (ביום כיפור) אנחנו לא הולכים לעבודה.

נ: תשמע, אתה כיהודי צם ביום כיפור וקצת קשה, אבל כאשר אתה רואה שאתה לא לבד וכאילו מדינה שלמה צמה אתך, כלומר כל החברה היהודית, זה מקל עליך, לא כך?

א: את צודקת.

נ: אוקי, אותו דבר אצלנו בחודש רמדאן. כלנו, או כמעט כל המוסלמים ביחד כאילו אנחנו משפחה אחת.

א: במדינות ערבית מוסלמיות, יש אווירה מיוחדת בחודש רמדאן וגם במקומות העבודה מבינים שהעבודה לא יכולה להיות כמו ביום רגיל.

נ: נכון.

א: וּבישראל.

נידא: תשמע, ביישובים הערבים, אין בעיה, אבל כמובן שאם אתה צם ואתה עובד במקום יהודי, יכול להיות שיהיה קשה.

א: כן, למשל, לפני הרבה שנים, לפני שלמדתי על החברה הערבית באופן כללי ועל המוסלמים בפרט, נפגשתי עם מסלמי במהלך חודש רמדאן, אבל שכחתי שאנחנו בחודש הצום ושאלתי אותו אם הוא רוצה לשתות משהו וגם שתיתי קפה מולו. אחרי זה מאד הצטערתי.

נ: כמובן, זה מה שקורה כשאתה מיעוט לאומית או דתית במדינה, אף אחד לא מתעניין בדת שלך או במנהגים שלך. חבל, אנחנו היהודים והערבים ביחד יותר מ-70 שנה, והיהודים עדיין לא מבינים הכל אודות החברה הערבית. אבל, מצד שני, אני רואה שלאט לאט היהודים לומדים על החברה הערבית והם רוצים להבין את המנהגים שלהם ועל החגים שלהם וכו’. בקשר לזה, מזמן הייתי בראיון עבודה בחודש רמדאן עם יהודייה ששאלה אותי אם אני אשתה משהו ואני עניתי שאני צמה. ומתוך כבוד אליי היא בעצמה לא הזמינה כלום. אתה רואה? כמו שאני למשל לא נוסעת במכונית בערים יהודית ביום כיפור, כלומר אני מכבדת את המסורת שלכם, כך גם אני דורשת מכם לכבד את המנהגים שלי.

א: קודם כל, מאד אהבתי כשדברת על היחסים בין יהודים וערבים כמו יחסי בני זוג. כלומר בין גבר ואישה חייב להיות כבוד וכל אחד צריך להבין את השני. וכך אנחנו רוצים שיהיה בין החברה היהודית והחברה הערבית. ואני גם מבין ממה שאמרת שאנחנו חיים ביחד, כלומר אין אפשרות לגירושין. בכל מקרה, בעזרת השם, תהיה יותר מודעות ופתיחות וכבוד לכל הדתות במדינה, אסלאם, דרוזים, נוצריים וכו’.

נ: בעזרת השם כך יקרה. בקשר לקשיים בצום, אני לא רוצה שתחשוב שבגלל הקשיים והאתגרים אנחנו לא נהנים בצום. להיפך, כשיש יותר קשיים יש גם יותר שביעות רצון מהצום. ואל תשכח שכל יום אחרי הצום אנחנו יושבים ביחד ואוכלים מאכלים מיוחדים…

לחצו כאן לחזרה לעמוד הפודקאסט הראשי.