פרק 11: שאלות מאזינים – חלק ב’

פרק 10: שאלות מאזינים פרק 12: הפועל בזמן עבר

בפרק הזה המשכנו לענות על שאלות מאזינים.

שאלה: האם האזנה לפודקאסט מספיקה ללימוד ערבית?

תשובה: האזנה לפודקאסט מטבעה היא פעילות פסיבית ובשביל ללמוד כל שפה אנחנו צריכים להיות אקטיביים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשפה מדוברת והרי אנחנו מדברים על ערבית מדוברת. מאד חשוב להתייחס לפודקאסט שלנו ככלי עזר נוסף בארגז הכלים שלכם שבא בנוסף ולא במקום למידה מסודרת ותרגול שיחה, רצוי עם מורה מנוסה ומקצועי, למשל, כפי שאנחנו מציעים בלינגולרן בשיעורים פרטיים אונליין. יש כמובן מסגרות רבות אחרות שאפשר ללמוד בהן. החשוב הוא לא להזניח תרגול אקטיבי וקבלת משוב.

שאלה: קורה לפעמים שכשיהודים מדברים או מנסים לדבר בערבית עם ערבים, הם נענים בקרירות או נענים בעברית, כלומר אין תמיד שיתוף פעולה עם הרצון לדבר בערבית. למה זה קורה והאם יש טיפים כיצד לאפשר שיחה בערבית גם בחיי היומיום?

תשובה: רובנו לומדים ערבית מדוברת על מנת לדבר עם ערבים בשפתם, מתוך הבנה שדיבור עם אדם בשפת אימו מקרבת יותר מאשר דיבור בשפה משותפת אחרת. היוזמה מצדנו ליצור קרבה ואינטימיות עם אדם זר מבורכת, אבל צריך לקחת בחשבון שהדבר עשוי להפתיע את האדם השני שלא רגיל לשמוע יהודים מדברים ערבית בקונטקסט אזרחי-חברתי. יתרה מזאת, יש משהו מאד אישי-משפחתי ואכן מאד אינטימי בלהג של ערבית מדוברת שכל ערבי מדבר. ה”ניכוס” של הלהג ע”י יהודים יכול להיחשב כחדירה לא רצויה לפרטיות, אם לא ברור שמדובר באקט שנעשה מתוך כבוד ורצון לבנות קשרי ידידות. אם אנחנו רגישים לדבר הזה ואם אנחנו סבלניים ומתמידים, בהחלט נוכל ליצור עוד ועוד גשרים אנושיים.

שאלה: מה ההבדל בין “אַמאמ” לבין המילה “קֻדאם” שהזכרתם בפרק 8?

תשובה: ניתן להשתמש בשתיהן במשמעות של “מול” (בֵּיתי אַמאם אלְמַדרסֶה. בּיתי קֻדאם אלמדרסה. = ביתי מול בית הספר.) אנחנו משתמשים בשתי המילים האלו במשמעות של “מול” בערבית מדוברת, אם כי המילה “אמאם” נחשבת יותר ספרותית.

אם הכוונה היא “לפני” במובן הפיסי, אז במדוברת נשתמש רק ב-קֻדאם. אַנא קֻדאמַכּ = אני לפניך (בתור).

שאלה: כשערבים מדברים בערבית ומציינים שם של יישוב האם הם משתמשים בשם המעוברת, או בשם הערבי, אם למשל היה שם ערבי בעבר?

תשובה: זה משתנה. אין חוקיות ברורה. להלן כמה דוגמאות:

טבריה – טַבַּרִיַא

עכו – עַכַּא

קריית שמונה – קריית שמונה (לא תשמעו ערבים משתמשים בשם היישוב שעל אדמותיו נבנתה העיר קריית שמונה – אל-ח’אלצה).

שאלה: אני לומד ערבית מדוברת כבר כמה חודשים ואני מתקדם יפה לדעתי. אני שוקל לשלב עכשיו קריאה וכתיבה. האם זה מומלץ?

תשובה: ככלל, תמיד מומלץ ללמוד עוד ערבית, עוד להגים, עוד מיומנויות (שיחה, קריאה, כתיבה…). אבל, אם אנחנו רוצים להיות פרקטיים, כדאי למקד את הלמידה בהתאם למטרות שלנו. אם המטרה היא רק לדבר, אז לפחות בשלבים הראשונים, עדיף להתרכז במדוברת ולא לקחת על עצמכם את הנטל הנוסף של לימוד אותיות, כתיבה וקריאה. בהחלט כדאי לעשות את הדברים האלה, אם אתם לומדים ערבית למטרות אקדמיות ואז מן הסתם אתם חייבים לדעת לפחות לקרוא את השפה הכתובה-הספרותית.

שאלה: האם יש שיטה לדעת האם שם עצם מקבל ריבוי שלם או שבור ואם מדובר בשבור איך אפשר לדעת מה המבנה או המשקל?

תשובה: אין כאן חוקיות ברורה וקלה לשינון. מומלץ לשאול מורה, דובר השפה או פשוט לחפש את המילה במילון. אם שם העצם פועל לפי ריבוי שלם, אז צורת הרבים לא תופיע במילון כי אנחנו כבר יודעים אותה לפי הכלל. אם מדובר בריבוי שבור, צורת הריבוי תופיע וכך נפתרת לנו הבעיה.

שאלה: בעברית יש הבחנה בין להביא ולתת. האם הבחנה זו קיימת גם בערבית?

תשובה: כן, זה פחות או יותר מקביל לעברית. נתן = אַעְטא. הביא = גַ’אבּ.

שאלה: בדיאלוג בפרק 3 היה משפט “הֻוֶ בִּתעַלַם בִּצַף תַאני”. אמרתם ש”בִּ” זה באמצעות, אז לא היה עדיף להשתמש כאן ב”פִי”?

תשובה: אנחנו נשמע לפעמים את השימוש הזה ב”בִּ”. אל תשכח שבמשפט הזה אנחנו לא בהכרח מדברים על כיתה פיסית, אלא על הרעיון של דירוג לפי כיתות. אם היינו מתייחסים למשל לישיבה פיסית בתוך חדר/כיתה, אז היה יותר הגיוני להשתמש במילה פִי. במילים אחרות, בִּ תשמש אותנו כשאנחנו רוצים להגיד באמצעות, אבל גם לפעמים כשאנחנו רוצים להגיד “ב”. לעומת זאת, פִי תשמש אותנו רק במשמעות של בתוך, ולא במשמעות של באמצעות.

שאלה: איך מבחינים בערבית בין ללכת באופן כללי (למשל ללכת לעבודה במכונית) לבין ללכת ברגל?

תשובה:

אני הולכת (ברגל) כל יום שני ק”מ. = אנא בַמְשי כֻּל יום 2 קילו מתר.
הלכתי למכולת לקנות חלב ולחם (במונית/ברגל/באופניים). = רֻחֶת עלא דֻכּאנ אַשְתרי חַליבּ וּחֻ’בִּז.

שאלה: כשכותבים מיילים בערבית, כותבים במדוברת או ספרותית? מה לגבי הודעות וואטסאפ?

תשובה: אם כבר שולחים מייל, זה בדרך כלל פורמלי ולכן זה יהיה בספרותית. אם אני כותב מייל למישהו שאני כבר בקשר אתו וזו רק הודעה קצרה ולא מאד רשמית, אני בהחלט עשוי להשתמש במדוברת. העניין הוא שבשביל הודעות מן הסוג הזה בדרך כלל נשתמש בהודעות טקסט (וואטסאפ למשל) ואז ברור שנשתמש במדוברת ולא ספרותית. למה? כי הודעות כאלו “מדמות” שיחה אמיתית ובשיחה אמיתית, פנים אל פנים, אנחנו משתמשים במדוברת. מייל מדמה, או לפחות אמור לדמות מכתב כתוב (לצעירים ביניכם, פעם היינו שולחים מכתבים כאלה בדבר שקראו לו “דואר” ובערבית בַּריד או בּוצְטא).

לחצו כאן לחזרה לעמוד הפודקאסט הראשי.