פרק 45: אִבּנַכּ וַחידַכּ אִסְחאק? בנך יחידך יצחק? أبنك وحيدك إسحاق؟

א. בּאלחַלקה אִללי פאתת חכּינא ען לֵילת אלאִסראא ואלמעראג’. קֻלנא אנו היֶ דִ’כּרא ומש צום זַי שהר רמצ’אן אלמֻבַּרכּ ומש עיד זי עיד אלפטר ועיד אלאדחאא.

בּלֵילֶת אלאסראא ואלמעראג’ בּנחכּי ען מֻעג’זת רִחלת א(ל)נבּי מֻחמד עליה א(ל)סלאת וא(ל)סלאם מן מַכֶּה אלמכּרמה עלא אלקדס א(ל)שריף וצֻעודֹו מן הנאכּ ללסמאא. 

בפרק הקודם דיברנו על ליל “אלאִסראא ואלמעראג'”. אמרנו שמדובר ביום זיכרון ולא צום כמו חודש רמדאן המבורך ולא חג כמו חג סיום הצום וחג הקרבן. 

ליל אלאסראא ואלמעראג’ מציין את נס נסיעתו של הנביא מחמד עליו התפילה והשלום ממכה הקדושה לירושלים ומשם עלייתו לשמיים. 

נ. ובּא(ל)נסבּה לעיד אלאדחאא חכּינא ען סידנא אבּראהים עליה א(ל)סלאם וקצת תַצ’חית אסמאעיל. 

ממכּן אנו עמלנא חרבּטַה ענד קסם מן אלמֻסתמעין, עשאן פי אלקצַה אללי פי א(ל)תַוראה, פי כּתאבּ א(ל)תכּוין, בּחכּו ען תצ’חיית אסחאק, בּינמא בּחכּו בּאלקראן אלכּרים ען תצ’חיית אסמאעיל. 

בהקשר של חג הקורבן הזכרנו את אברהם אבינו עליו השלום ואת סיפור עַקֵדַת אסמאעיל. 

זה אולי יצר בלבול אצל חלק מהמאזינים, שכן בסיפור שבתורה, בספר בראשית, מדובר על עַקֵדת יצחק, בעוד שבקוראן מדברים על עקדת ישמעאל. 

א. אזא היכּ, ח’לינא נעמל שוי סדר (יעני נזאם). בּנבּלש בּאלקצה חסבּ א(ל)תקליד אליהודי פי אלתוראה. 

אבראהים וסארה כּבּאר כּתיר פי א(ל)סן ובּקדרוש יג’יבּו אולאד. ענד סארה חאדמה אללי הִי באלפעל עַבְּדֶה, אסמהא האגַ’ר.

סארה טַלְבַּת מן ג’וזְהא אבּראהים יג’בּ ולד מן האג’ר אלג’אריה.  האדא אלולד הו אסמאעיל, לאנו חסבּ אלקצה פי א(ל)תורה, אללה סמע טלבּ סארה תג’יבּ ולד.

אלְולד יֻעתַבּר אבּן אבּראהים וסארה, בּס האג’ר סאעַדת פי תרבּיית אלולד והו צְע’יר.

אז בואו נעשה קצת סדר. נתחיל בסיפור לפי המסורת היהודית שבתורה. 

אברהם ושרה מבוגרים מאד ולא יכולים להביא לעולם ילדים. לשרה יש משרתת, שהיא למעשה עבד שקוראים לה הגר. 

שרה מבקשת מבעלה אברהם לעשות ילד עם השפחה הגר. הילד הזה הוא ישמעאל, כי לפי הסיפור בתורה, האל שמע את בקשתה של שרה להביא ילד לעולם. 

הילד נחשב כבנם של אברהם ושרה, אבל הגר עוזרת לגדל אותו בצעירותו.  

נ. ובּעדין בּתציר מֻעג’זה וסארה בּתִחבּל ובִּתג’יבּ אסחאק. אסמו אסחאק עשאן סארה צַ’חקת למא אללה קאל אנו בּציר ענדהא ולד רע’ם סִנהא.

יעני מא צַדַקת אנו האדא ממכן.

עלא כּל חאל בּעד ולאדת אסחאק, סארה טלבּת מן ג’וזהא יטרד אסמאעיל ואמו האג’ר. טבּעאן האדא טלבּ ע’ריבּ וטַ’אלם, אנו אלאם תטלבּ טרד ולד הי בּנפסהא טלבּתו מן אללה.

ואז קורא נס ושרה נכנסת להריון ויולדת את יצחק. קוראים לו יצחק, כי שרה צחקה כשאלוהים אמר שיוולד לה בן למרות גילה. 

כלומר היא לא האמינה שזה אפשרי. 

בכל אופן, אחרי שיצחק נולד, שרה דורשת מבעלה לגרש את ישמעאל ואמו הגר. זו כמובן דרישה מאד מוזרה ואכזרית, שאמא תרצה לגרש ילד שהיא עצמה ביקשה לקבל מאלוהים.

א. צחיח, הדא ענג’ד אשי עניף ומא בּפכּר אנו פי תוצ’יח פי אלתוראה להאלעמל. 

בּפכּר אנו לַמא אִנולד לסארה ואבּראהים ולד אללי הי חמלת בּנפסהא, יעני אבנהא אלבּיולוג’י, מא כּאן בּדהא תְחַ’לי  חולהא רֻמוז או דליל עלא משאכּלהא אנו תציר אם. 

אשי תאני, ממכּן אנו אלעלאקה בּין סארה והג’ר ח’לאל אלחַמִל כּאנת עלאקת קִוֶה ומש עאטִפיה, אשי מש מֻמכּן יעמל עלאקה ואִתתצאל מע אלג’נין.

כּמאן, האג’ר רַצַ’עת אסמאעיל ואהתמת פיו, וכּמאן בּעד אלולאדה ימכּן עלאקת סארה מע אסמאעיל כּאן בִפתַקִר ללחובּ.

נכון, זה באמת אכזרי ואני לא חושב שיש הסבר בתורה למעשה הזה. 

אני חושב שכשנולד לשרה ואברהם ילד שהיא עצמה נשאה, כלומר שהוא בנה הביולוגי, היא לא רצתה להשאיר סביבה סימנים או הוכחות לקושי שלה להיכנס להיריון. 

שנית, ייתכן שהקשר של שרה עם הגר בזמן ההיריון היה כוחני ולא רגשי, דבר שלא באמת אפשר יצירת קשר וחיבור עם העובר.

כמו כן, הגר הניקה את ישמעאל וטיפלה בו, וגם אחרי הלידה ייתכן שהקשר של שרה עם ישמעאל היה נטול אהבה. 

נ. לַחט’ה, להון אלקצה פי א(ל)תורה ואלקוראן זי בּעצ’ תקריבּן. בּס בעד מא אנטרדו אסמאעיל והאג’ר, פי קצת אלעֻקדה. והון פי אחְ’תלאפ ואחד ומֻהִם.

פי א(ל)תורה אִחנא נחכּי ען עֻקדת אסחאק, בּס בּקצת אלעֻקדה פי אלקוראן מש מד’כּור בּשכּל ואצ’ח בּמין אנטלבּ אבראהים יצ’חי.

בּינמא פי אלתורה מכּתובּ “ח’ד אבּנכ וחידכּ אסחאק…” פי אלקוראן מכּתובּ בּס “ח’ד אבּנכּ”. יעני בּדון אי אסם מעין. 

בס דיר בּאלכּ אנו מע אנו מש מכּתובּ פי אלקוראן בּאי אבּן בנחכּי, מֻעצ’ם א(ל)תפסיראת בּתחכּי אנו אסמאעיל.

רגע, עד כאן הסיפורים בתורה ובקוראן דומים בקירוב, אבל אחרי הגירוש של ישמעאל והגר, יש את סיפור העקדה. וכאן  יש הבדל אחד חשוב. 

בתורה אנחנו מדברים על עקדת יצחק, אבל בסיפור העקדה בקוראן לא מצוין ספציפית את מי אברהם נדרש להקריב. 

בעוד שבתורה כתוב “קח את בנך את יחידך יצחק…” בקוראן פשוט מצוין “בנך”. כלומר ללא שם ספציפי. 

אבל שים לב שלמרות שלא מצוין בקוראן באיזה בן מדובר, רוב הפרשנים אומרים שמדובר בישמעאל. 

א. מזבּוט, בּס אלע’ריבּ בּאלקצה פי א(ל)תורה הו אנו מכּתובּ “אבּנכּ וחידכּ אסחאק”, למא אחנא בּנערף אנו פי לאבּראהים כּמאן ולד, יעני אסמאעיל.

אכּתר מן היכּ, אסמאעיל הו אלאבּן אלאכּבּר לאבראהים, ועשאן היכּ מש ואצ’ח ליש בִתְגַ’אהַלוּ(ה). 

ימכּן פי הון מחאולה ללַמְס בּשרעיית אלאבּן אלאכּבּר לאבּראהים עשאן יקוי מוקפ אסחאק.

נכון, אבל מה שמוזר בסיפור בתורה הוא שכתוב “בנך יחידך יצחק”, כאשר אנחנו יודעים שיש לאברהם עוד בן, כלומר ישמעאל. 

יתרה מזאת, ישמעאל הוא הבן הבכור של אברהם ולכן לא ברור למה מתעלמים ממנו. 

אולי יש כאן ניסיון לפגוע בלגיטימיות של הבן הבכור של אברהם כדי לחזק את מעמדו של יצחק. 

נ. האדא וַאצ’ח אנו אלתורה בּדהא תקול אנו אסחאק, אבּו אלשעבּ אליהודי, פי מרכז אלקצה, פי חין אנו אלקוראן בּדו יערצ’ אסמאעיל, אבּו א(ל)שעבּ אלאסלאמי, בּמרכז אלקצה.

א(ל)סואאל יללי בּת’יר אהתמאמי וימכּן בּת’יר אהתמאם קסם מן מֻסתמעינא הו ליש אעטוכּ אסם אסמאעיל אללי הו אסם ערבּי אסלאמי ואנת יהודי?

זה ברור שהתורה רוצה להציג את יצחק שהוא אבי העם היהודי במרכז הסיפור, בעוד שהקוראן רוצה להציג את ישמעאל, שהוא אבי העם המוסלמי, במרכז הסיפור. 

השאלה שמעניינת אותי ואולי מעניינת חלק מהמאזינים שלנו היא למה קראו לך ישמעאל הרי מדובר בשם ערבי מוסלמי ואתה יהודי. 

א. אנתי בִתִתְדַ’כַּרי אִנו פי אלחלקה א(ל)סאבְּקה סאלתכּ כּיף ממכּן בּלילת אלאסראא ולאמעראג’ מחמד סאפר ללמסג’ד אלאקצא, למא אחנא בּנערף אנו אלמסג’ד אנבּנא בּעד מות אלנבּי בּכּת’יר סנין?

את זוכרת שבפרק הקודם שאלתי אותך איך יכול להיות שבלילת אלאסראא ואלמעראג’ מחמד נסע למסגד אלאקצא, כאשר אנחנו יודעים שהמסגד נבנה הרבה שנים אחרי מות הנביא? 

נ. איוה, ג’אובּתכּ אנו מֻמכּן יכּון קסם מן אלמעג’זה, יעני אנו הו מֻמכּן יסאפר למקאם ילי מש מוג’וד. יעני חדוד א(ל)זַמַן מא בּנְטִבְּקו עליה לאנו נבּי.

האדא מש כּת’יר ע’ריבּ. שופ, אלכּל בּערפו אנו נבּי עאדי ימכּן יִקְדַר ישופ אשיאא אללי יצירו פי אלמסתקבּל, הדא שע’ל אלנבי. 

וימכּן א(ל)נבּי מוחמד כּאן יזור ומש בּס ישוף אמאכּן יללי יכּונו פי אלמסתקבּל.

מע היכּ, כיפ האדא מרבּוט מע אסמכּ? אנא בּעד בּדי אערף ליש סמוכּ אסמאעיל.

כן, עניתי לך שייתכן שזה חלק מהנס, כלומר שהוא היה מסוגל לנסוע למקום שבכלל עוד לא היה קיים. כלומר שמגבלות הזמן לא פועלות עליו כי הוא נביא. 

זה לא כל כך מוזר. תראה, כולם  יודעים שנביא רגיל יכול לראות דברים שיקרו בעתיד, זה תפקיד הנביא. 

אז אולי הנביא מחמד היה מסוגל לבקר ולא רק לראות מקומות שיהיו בעתיד.  

בכל מקרה, איך זה קשור לשם שלך? אני עדיין רוצה לדעת למה קוראים לך אישמעאל. 

א. יעני, מת’ל מא מוחמד סאפר למקאן יללי מא כאן וקתהא, אנא בּפכּר אנו אעטוני אסמי אסמאעיל עשאן סבּבּ אללי מא כּאן מוג’וד למא חְ’לֶקִת.

אז כמו שמחמד נסע למקום שעוד לא היה קיים, אני חושב שקיבלתי את השם אישמעאל בגלל סיבה שעוד לא הייתה קיימת כשנולדתי. 

נ. אנת בּאלקצד בּתחאול תח’רבּטני?

אתה בכוונה מנסה לבלבל אותי? 

א. אבּדאן לאא, אנא בּשרַחלֶכּ.

מת’ל אבּראהים וסארה, כּמאן אנא ומרתי חאולנא לפתרה טוילה נג’יבּ ולאד בּס מא נג’חנא. פי אלנהאי תסאעדנא בּבּדילה, יעני מרה תאניה תִחְמִל אלגַ’נין מחל מַרַתי. 

ואליום ענא בּנת חלוה ולטיפה, טבּען בּנחבּהא אכּתר מן כּל אשי תאני.

ממש לא. אני אסביר לך. 

כמו אברהם ושרה, גם אני ואישתי ניסינו במשך תקופה ארוכה להביא ילדים לעולם ללא הצלחה. 

בסוף נעזרנו בפונדקאית כלומר אישה שנייה שנשאה את העובר במקום אישתי. 

והיום יש לנו ילדה יפה וחמודה, שאנחנו כמובן אוהבים יותר מכל דבר אחר. 

נ. וואאו, חלו, יעני אללה סמעכּו וסאעדכּו תג’יבּו בּנת.

וואו, איזה יופי. כלומר האל שמע גם אתכם ועזר לכם להביא ילדה לעולם. 

א. בּ(א)לזבּט.

בדיוק. 

נ. אנתו כּמאן טרדתו אלבּדילה בּעד אלולאדה, מת’ל מא עמלו אבּראהים וסארה להאג’ר?

אתם גם גירשתם את הפונדקאית אחרי שהילדה נולדה, כמו שאברהם ושרה עשו להגר?

א. לא סמח אללה. עלא עכּס האג’ר יללי כּאנת ג’ארְיֶה, הון בנחכּי ען מרה אללי בתשתע’ל בּחִ’יארהַא ורַעְ’בּה למסעדת אלאח’רין.

הי אעטתנא אלהדיה אלכּבּירה ואלע’אליה פי אלעאלם.

כֻּנא בּעלאקה קויה מעהא ח’לאל פתרת אלחמל, וכּמאן בּעד היכּ. כּמאן אליום אחנא מת’ל עילה. 

חס וחלילה. בשונה מהגר שהייתה עבד, כאן מדובר באישה שפועלת מתוך בחירה חופשית ורצון לעזור לאחרים. 

היא נתנה לנו את המתנה הגדולה והיקרה בעולם.

היה לנו קשר חזק אתה בזמן ההיריון וגם אחרי. גם היום אנחנו כמו משפחה. 

נ. קֻלי, אנת בּתפכּר אנו בּיום מן אלאיאם ולאד אסחאק ואולאד אסמאעיל יוַקפו אלח’לאף בּינהִן עלא אלבּאכּורה ויתעלמו יעישו בּסלאם?

תגיד, אתה חושב שיום אחד הבנים של יצחק והבנים של ישמעאל יפסיקו לריב ביניהם על הבכורה וילמדו לחיות בשלום? 

א. אנ שאא אללה.

א. בעזרת השם.