הדקדוק הגרמני – קשיים וטיפים ללמידתו

“על סמך מחקרי בתחום הפילולוגיה אני משוכנע שאדם מוכשר יוכל ללמוד אנגלית בשלושים שניות, צרפתית בשלושים ימים וגרמנית בשלושים שנה” –מארק טווין

המיתוס על הקושי של השפה הגרמני הוא רב שנים כמעט כמו השפה עצמה, ובייחוד הדקדוק שלה הנחשב מסובך, מטעה ושלא קל לשלוט בו. הסיבה הנ”ל היא שגורמת לחלק מהאנשים להסס כאשר הם שוקלים ללמוד גרמנית בעוד שעבור אחרים הקושי מהווה תמריץ לקחת על עצמו את האתגר ובמידה והצליח ללמוד את השפה כראוי גם להתהלל על שהצליח לצלוח את מהמורות השפה.

מה יש בעצם במיתוס הזה של “השפה הגרמנית הקשה”? ובכן המיתוס זכה לפרסום בעזרת הסופר הנודע בן המאה ה-19, מארק טווין אשר את ניסיונותיו בלמידת השפה הגרמנית פרסם בספר הסטירי תחת הכותרת :השפה הגרמנית הנוראית”. הוא מתאר בספרו זה כיצד ערך ניסיונות נועזים ללמוד גרמנית בתשעה שבועות ונחל מפלה גדולה. וכמו שניתן לנחש האשם בכך היה, לא עלינו, הדקדוק הגרמני.

במאמר זה נסקור את הקשיים העיקריים של הדקדוק הגרמני עבור דוברי העברית ונציין מספר דוגמאות לקשיים אלו כמו גם מספר דרכים כיצד יהיה ניתן להתגבר עליהם.

הקשיים מתייחסים לכמה היבטים מרכזיים בשפה:

1. הטיית שם העצם –

הדקדוק הגרמני מייחס משמעות רבה למין שם העצם ולתפקיד התחבירי של שם העצם במשפט. כך למשל חשוב לדעת האם שם העצם במשפט הוא הנושא, המושא הישיר, המושא העקיף או שמא הוא מצביע על שייכות. אלו זכו לשם הקצר אך ממצה: ארבעת המקרים. וכך, בהתאם לתפקיד התחבירי ולמין של שם העצם (זכר, נקבה או סתמי). בהתאם לכך משתנות התווית המיידעת והלא מיידעת

טיפ: בנקודה זו עלינו לזכור כי, לפחות עבורנו דוברי העברית, יש ישועה קטנה – בעברית ניתן להקביל את ארבעת המקרים לשאלות הבאות:

מי/מה? – נושא

של מי/של מה – שייכות

למי/למה? – מושא עקיף

את מי/את מה? – מושא ישיר

2. סדר המילים במשפט –

בשפה הגרמנית המשפט המורכב מכיל שני משפטים: ראשי ומשני. הפועל ופועל העזר (אם מדובר בזמן עבר, בעתיד או בסביל) במשפט המשני מגיעים תמיד בסוף המשפט. מעבר לכך גרמנית רושמת לזכותה רשימה ארוכה של פעלים המורכבים מפועל בסיסי ועוד תחילית נתיקה, כאשר התחילית מגיעה בסוף המשפט. כך למשל אומרים בגרמנית: “אני חושב שהם מחר אחרי ארוחת הערב יבואו”. מבולבלים? לא נורא! אפשר להתגבר על הבעיה.

טיפ: הדבר הכי חשוב אותו יכול לומד השפה לעשות בבואו ללמוד את השפה הוא פשוט לחשוב בשפה אותה הוא מנסה ללמוד ומי שלומד גרמנית צריך לשנות את דרך חשיבתו לדרך חשיבה גרמנית ולרגל את הופעת הפועל בסוף המשפט.

לגבי התחיליות תגלו במהרה שהן לא סתם מצטרפות לפועל באופן שרירותי. רבות מהן נושאות משמעות ויש חיבור הגיוני בין התחילית לפועל הבסיס. כך למשל הפועל kommen משמעותו “לבוא” והתחילית mit משמעותה “עם”, כלומר הצירוף mitkommen משמעותו “לבוא עם” ובמילים אחרות: להצטרף. “אני הולך לסרט. האם אתה רוצה לבוא עם?” (=האם אתה רוצה להצטרף אלי?)

3. מערכת הפועל –

בדומה לאנגלית, גם גרמנית מצטיינת בזמנים רבים (עבר מושלם וסיפורי, הווה, עתיד, עתיד מושלם) וכן בהטיית הפועל לפי גוף ראשון, גוף שני, גוף שלישי, יחיד ורבים. אולם בשונה מהאנגלית קיימת לפועל צורה נוספת מעבר להטיה לפי זמן והטיה בצורת הציווי. בגרמנית קיימת מערכת שלישית שנקראת: konjunktiv אחד ושניים. קוניוקטיב ראשון מטרתו להדגיש שמדובר בדיבור עקיף. לדוגמה: “הוא אמר שלא יוכל להגיע היום” וקוניוקטיב שני מטרתו לדבר על מצב היפוטטי. לדוגמה, “לו הייתי עשיר, הייתי קונה בית.” במקרים הנ”ל הפועל עצמו משתנה.

טיפ: מערכת הפועל הגרמנית היא ברובה סכמטית, משמע שהיא מתנהלת לפי תבנית הידועה מראש. כל שעליכם לעשות כדי להתגבר על מחסום הקוניוקטיב הוא ללמוד בע”פ איך גוזרים אותו מפועל המקור. אין כאן יוצאי דופן והחוקיות ברורה.